אז אחרי כמה ימים של מחשבה הגיע הזמן.....
את אטי הכרתי בפאסאובר היא השאירה לי גם כמה סימנים על הידיים כדי שאני אזכור מתי זה היה כך שזה פשוט.
מבחינה עקרונית הייתי אמור ללמד אותה פריסטייל אבל בגלל שהיא בטוחה שהיא לא תצליח (אני ארצח אותך )
כל מה שיצא זה שאני מדגים לה כל הזמן היא אומרת משהו כמו "לא יכולה" אני מצחיק אותה,
ומהצחוק היא לא יכולה להמשיך.
ואז מכל הסיפור רק ההצחקות נשארו ומאז אנחנו פשוט מעבירים את הזמן בשיחות חולות כשמשעמם.
חמש עובדות על אטי-
1. פסטיבל מוסיקה לא משנה מה היא שם בטוח....
2. היא אוהבת מוסיקה הודית ולא לא רק כי זה מצחיק אותה.
3. היא לא מפסיקה לדבר על כמה שהשיער שלה ארוך ומציק.
4. יודעת להוציא רעשים מטרידים מכפות הרגליים בכל שניה שמישהו ירצה לשמוע.
5. היא קטנה ממני בארבע ימים.....למרות שבמשך חודש חשבה שהיא גדולה ממני......
ההסבר הוא פשוט אני נשארתי שנה בגן כי נכשלתי בקוביות והיא לא .
כך שאני שכבה מתחתיה , אז היא חשבה שאני גם קטן ממנה.
עד שהתברר שהדבר לא מדוייק......
אז אטי.....
תמשיכי לשדר שמחה ואהבה כלפי הסובבים אותך.
אף פעם אל תוותרי גם אם זה מחזיר אותך לימי הבלט (תאמינו לי שהיא תבין אולי אתם לא)
וכמו שכבר רשמתי לך.....להגיד לך עכשיו שאני תמיד פה בשבילך זה טיפה חסר טעם.....אז....
תעזרי לי בלשון?????.....
ולגבי סיפור האוהל בסופו של דבר לא קרה כלום הן ישנו כמו כלום רק שבבוקר התעוררו עם קצת מים לידן.....
אני כמובן ידעתי שיש מצב גדול שזה יקרה אבל פשוט לא רציתי להלחיץ אותכן סתם או לנסות להעביר את המפלץ שאתן קורות לו אוהל.
לילה אחר כך אני לא ישנתי כדי שיהיה לאטי מקום אצלנו! (לשבלול מצאו מקום אחר..)
אבל זה היה שווה את זה כי אז יצא לי להכיר את איציק.....חחחחחחחחחחח
עזבו פשוט אל תשאלו!!!!!
עד כמה שנים שתרצי!
באהבה חדפדוף הנחלים המצוי של אטי, מרמירון,FLEXMASTER ,מריינץ...רות טוסט!
