על ידי Krissbee » ב' ינואר 28, 2008 6:36 pm
נקודה לסרט שלך: ספורט הפריסבי הוא באמת מעניין לניתוח מבחינה תקשורתית. שלא כמו ענפי ספורט פופולריים יותר, לא רואים פריסבי בהרבה מקומות, ורוב האנשים לא נמשכים אליו. אבל יש מין קו שעובר בין כל השחקנים - אני רואה בכולם יש מרכיבי אישיות מסוימים, שניתן גם לזהות אותם אצל האמריקאים שהתחילו לפתח את הספורט בשנות ה60 וה70: פתיחות רעיונית, רוח חפשית, התייחסות לספורט כאמצעי שמטרתו היא כיף ולא הניצחון (ולהלן המוטו "MOST FUN WINS") ואופי ידידותי באופן כללי.
כשאני רואה שני אנשים משחקים, גם אם אני לא מכיר אותם, אין לי עכבות לבוא ולשאול אם אפשר להצטרף והם גם יגידו "כן" ב99% מהמקרים, מה שלא קורה באופן מובן מאליו בפעילויות אחרות.
גם באינטרנט יש קהילות פריסבי חזקות חובקות-עולם. יש קבוצות דיון המחולקות לאיזורים כמו אירופה או צפון קליפורניה, דרכן כל תייר תמיד יכול למצוא את הג'אם המקומי, והמקומיים תמיד ישמחו לארח שחקנים זרים, ויותר מזה: כשהייתי בקליפורניה, חבורת הג'אמרים המקומיים (אנשים בני 40 ו50), אותם פגשתי דרך הקבוצה באינטרנט (בעזרתו של דורי), ממש התייחסו אלי כמו משפחה, ואחד מהם, מהנדס בכיר באפל בעל 10 תארים באליפויות עולם בפריסטייל, שרף שעתיים בכל שבוע רק כדי לאסוף אותי למשחק השבועי, בלי להכיר אותי בכלל.
זהו גם תחום, שעם כל ההתפתחות שעבר בשנים האחרונות, עדיין נשאר צנוע וידידותי - כל ילד יכול לשלוח מכתב לאנשים המדורגים כאלופי העולם, והם תמיד ישקיעו זמן ויכתבו לו בחזרה, יפרגנו לו ויתנו לו טיפים. אלה הם דברים שניתן לזהות בהרבה ענפי ספורט קטנים, המורכבים מקומץ "משוגעים לדבר", אבל בפריסבי אני רואה עם הזמן שהאנשים הנמשכים לספורט שלנו הם תמיד אנשים חיוביים וכיפיים, בדרך כלל לא תחרותיים, שלא לוקחים את החיים ברצינות רבה מדי, ולכן יוצרים קשרים טובים עם שחקני פריסבי אחרים.
ליום שבת הבא (עלינו לטובה) את יכולה להכין מין סקר קטן שיבחן את הדברים הנ"ל, ולהעביר אותו בין כל מי שיהיה שם. אני חוזה שתקבלי תשובות אחידות.