מערכת הפורומים של אתר הפריסבי הישראלי

ערן אדטו כתב - הערות חשובות לליגה -
לאחר שוויתי על בשרי את שיטת הרישום/משחק החדשה שהנהגנו, הגעתי למסקנה הסופית שאני ממש לא אוהב אותה.
ייתכן והיא יעילה כאשר הליגה גדולה ומסועפת ומגיעים עשרות שחקנים לשחק, אבל כאשר אנחנו גרעין מצומצם כל כך, אחד הגורמים החשובים והמושכים ביותר זה ההיכרות והגיבוש בין השחקנים, זה אחד המרכיבים המרכזיים ביותר למשיכת אנשים חזרה לספורט.
בדיוק כמו שצבי אמר: "...האטרקציה העיקרית היא לבוא להיפגש עם אנשים יקרים שלא ראיתי ושיחקתי איתם יותר מדי זמן...".

בשיטה בה כל 4 אנשים שמגיעים יוצאים לדרך, נוצרות שתי בעיות עיקריות:
1) אין שום זמן בו מבלים כל השחקנים ביחד ומקשקשים ומתלכדים, ולא נוצר שום גיבוש לליגה. למעשה זה יוצר אפקט בו כל שחקן כבייכול מרגיש שהוא משחק עם עצמו ומגיע אך ורק בשביל להשיג את התוצאה הסופית, ולא בשביל ההוואי או ההנאה הכוללת.
2) מאחר ורובם המוחלט של האנשים מעדיף להגיע מאוחר יותר מאשר מוקדם, נוצר מצב בו מספר מצומצם למדי של אנשים מתחילים בשעות הפתיחה, ושאר השחקנים מגיעים בטווח החצי שעה, שעה האחרונה לרישום (אם לא באיחור..).
מאחר והליגה כל כך קטנה, זה לא יעיל אם נהייה קשיי עורף למישהו שמנסה להגיע אבל איחר ב-10 דקות עקב סיבות שונות ומשונות, ככה שקשה לשמור על שעת עוצר מדוייקת כמו שהשיטה דורשת.
בנוסף נוצר עומס על המגרש ועיכוב נוסף לשעת הסיום המוערכת מאחר ורוב השחקנים מתחילים בכל מקרה לשחק ביחד.

אני לגמרי מרגיש שהשיטה הזאת לא תורמת לנו בתקופה הזאת בה אנחנו מנסים לחזק את הענף, ולקשור כמו שיותר אנשים עם זיקה לספורט וחבר'ה הטובים שמשחקים בו, שהם למעשה האוצר הגדול ביותר שיש לליגה.

וואוו, איך לא חשבתי על זה בעצמי...

אתה צודק לחלוטין, מאוד התבאסתי שהיו אנשים ששיחקו אבל לא ראיתי אותם.
אני איתך!

מצד שני, המצב שלנו כל כך לא משהו, אירוע 5 באוקטובר...

היי ערן
רוצה להתייחס לתגובה שלך על שיטת המשחק.

ביום שהצעתי אותה אמרתי שהחסרון המרכזי שלה הוא הנושא של הגיבוש - אני מסכים איתך בנקודה הזו.
מצד שני - באירוע האחרון נתנו טווח של 3 שעות שיצר פער ענקי בין כולם.

לגבי פקקים - המסלול בוייצמן מכיל כמה סלים שגורמים להתנגשות ועיכובים (בעיקר סל 2 ו- 3 של המערה), זו לא בעיה של השיטה.

ששיחקתי בחול עם 70 שחקנים שהגיעו בטווח של שעה וחצי/שעתיים, דווקא היה בונדינג מעולה וגם לכולם יצא לצפות אחד בשני בתחילת הדרך.

עד היום השיטה האחרת שבה כולם מתכנסים ואז יוצאים לסל אחר יצרה בעיות מסוג אחר.

לסיכום,
אם מישהו יכול לחשוב על משהו שיקח את הדברים הטובים משתי השיטות, אני בעד.

ד

כמו שאמרתי, זה לא יעיל לכמות האנשים המצומצמת שיש לליגה שלנו כרגע.

דורי, אם אתה רוצה שמישהו ינסה לחשוב על שיטה חדשה שתשלב את הדברים הטובים מהשיטה הראשונה (א') ומהשיטה השניה (ב') אז יש צורך לפרט את החיוביים בשתי השיטות, ואת החסרונות בשתי השיטות.

אני לא בטוח מה היו החסרונות של שיטה א' (פרט לאיחורים שנגרמו, אבל אובייסלי נגרמים גם בשיטה ב'..).
פרט והסבר, וננסה למצוא פתרונות ביחד

החסרונות העיקריים בשיטה ראשונה היו:
1. המתנה ממושכת לכולם - שעות רבות שהלכו לאיבוד עד שכולם מגיעים, מתרכזים, מתחלקים לקבוצות וכו'
2. החלוקה לקבוצות תמיד הייתה בעייתית (אבל זו בעייה יחסית קטנה)
3. לא היה אפשר לרצות אנשים שרצו להתחיל מוקדם מאוד כמו צבי/מאיה וכו' (עקב שמירת שבת) וגם את אלה שרצו להתחיל מאוחר
4. שליחת כל קבוצה לסל אחר גרמה הרבה פעמים לבלבול ברישום התוצאות ואיבוד הדרך - זה גם משהו שיחסית פתיר ברגע שאנחנו מכירים את רוב המסלולים

בקיצור החסרון העיקרי היה סעיף 1.
אנשים שבאו בזמן ורצו להתחיל לשחק נאלצו להמתין לפעמים גם שעתיים (אם מישהו זוכר את המקרה שבו רכב שלם נתקע בביצה בחדרה).

היתרון של השיטה הזו הוא באמת הגיבוש בהתחלה וגם בהפסקה אחרי הסיבוב הראשון.

לגבי שיטה 2 - היא פותרת את כל החסרונות של שיטה 1 אבל פוגעת ביתרון היחיד שלה - הגיבוש



ועכשיו אל כתבינו בשטח... מר אדטו ועדתו

ד

דורי, כל הכבוד שהדבקת אותי. בטח שיחקת נפלא בסוף - אני שמח שגרמתי לזה

יש שני שיקולים חשובים מאחורי התחרויות: שיפור הרמה המקצועית של הספורט, והגדלת הספורט (זאת אומרת הגדלת מספר המשחקים). אמנם שני הדברים קשורים במידה מסוימת אבל למען הדיון אני מפריד ביניהם.

אז לגבי הרמה המקצועית, יש שיפור כללי ברמת המשחק, ולראיה הרבה מינוסים יפים בתחרות האחרונה. ויש שחקנים שמה שחשוב להם בעיקר בתחרות זה להתחרות מול שחקנים ראויים. כנראה שכאשר שחקנים באים מתי שבא להם יותר קשה להרכיב קבוצות של שחקנים ברמה דומה להגברת התחרותיות. אם כי באפן כללי בשתי השיטות יש בעיה לעשות הכוונה זו כי לא כולם מסכימים לה (למשל בני זוג וחברים טובים שהם ברמות שונות).
בקיצור לא נראה לי שיש הבדל ענק בין שתי הגישות לעניין זה.

לגבי הגדלת מספר השחקנים - מצד אחד גיבוש של התחלה משותפת ומצד שני אם נתחיל מוקדם או מאוחר מדי יש כאלה שלא יבואו.

לעניין זה נראה לי שעדיף להתחיל כולם ביחד בשעה שהיא הנוחה ביותר לרוב השחקנים.

לסיכום, אני תומך לחזור לשיטת התחלה ביחד, תוך עמידה קפדנית בלוח הזמנים ותכנון זהיר למנוע אי הבנות במסלול וכו', ובשעת התחלה סבירה - מקסימום 9-10 (אולי בחורף 9 ובקיץ 10).

אין לי פתרון קל.

חשבתי וחשבתי, ואני לא מוצא דרך לצאת מזה..
אלו קווי המחשבה שלי:
שיטה א' - ממתינים עד שכולם יגיעו (שזה חלק מההוואי) מה שיוצר עיכובים גדולים.
שיטה ב' - קצת לקראת שעת הסגירה מישהו מצלצל ואומר שהוא בדרך ומאחר, אז ממתינים גם לו, כי לא נבאס משתתף פוטנצייאלי, ובמיוחד לא כאשר חסרים לנו אנשים, שלא לדבר כאשר זה חבר..

בשתי השיטות יש עיכובים, בשניה לא כולם מתעכבים וכאן יתרונה.

אני מהאנשים שיעידפו להתחיל לשחק כמה שיותר מאוחר. ובכל זאת אני מעדיף את השיטה הראשונה.
אני מעדיף אחת לחודש חודשיים להתאמץ ולקום מוקדם, בשביל לבלות זמן עם אנשים ששותפים להנאה שלי. (בכנות, אם לא הייתי מכיר אותכם אישית, אולי הייתי מרגיש אחרת, אבל אחרי שמכירים את הנפשות הפועלות בספורט הזה קשה שלא להיקשר ולהעריך..).

הפתרונות האפשריים שעלו בראשי:
1) נשארים עם שיטה א', ומקבעים שעת התחלה, כאשר ידוע שלא ניתן לאחר אותה מעבר לחצי שעה (לצורך העיניין). כלומר לאחר חצי שעה, לא משנה מה, יוצאים לדרך. (בעיות כגון קבוצות וכיוונים - דואגים לעשות 10 דקות לפני שעת ההתחלה, ומי שלא שם יאלץ להשלים לבד).
היה ומישהו נתקע בדרך - משאירים קבוצה שמוכנה לסיים מאוחר (גם אם זה רק שני אנשים) שימתינו לו ויריצו את המסלול איתו. קבוצות קטנות הרי יסיימו את המסלול הרבה יותר מהר, כך שהעיכוב הכולל יהיה מינימלי.

למעשה זה היה שילוב של שתי השיטות.

2) שיטה שלישית -
שוב, שילוב של שתי השיטות, אבל בצורה שונה.
בהתאם לשיטה א', קובעים שעת התחלה ובה מתחילים, ללא שום עיכובים.
קובעים שעת התחלה שניה, מאוחרת יותר, וגם בה, מתחילים ללא שום עיכובים.

מבחינת הקמה וקיפול - גם ככה כולנו עוזרים תמיד, ככה שמי שרוצה להיות מוקדם עוזר להקים ומי שבקבוצה המאחרת עוזר לקפל.



רעיון נוסף שהיה לי היה לשלב איזה חצי שעה הפסקה יזומה, שחופפת בין הקבוצות, זה יכול להוות זמן גיבוש מעולה, השוואת תוצאות עד כה, רשמים והערות על המסלולים וכו'.
היתרון ברעיון הזה הוא שניתן בתאכלס לשלב אותו לכל אחת מהשיטות (ברמות חוסר נוחות שונות, אבל עדיין אפשרי..)


זהו, זה כל מה שעלה לי בראש.

הי דיברתי עם ראובן מירושלים - הוא אומר שבעתיד הקרוב הוא יצור קשר עם שחקנים מי-ם לגבי תחרות בירתית....

במקביל אני מתכוון לבדוק את פארק בגין בת"א ולהתחיל לארגן שם מסלול. אתם מוזמנים להצטרף.

כמו כן אולי נחשוב על עשיית התחרות הבאה במתכונת של זוגות: סיבוב ראשון על בסיס הזריקה הטובה יותר, וסיבוב שני על בסיס הזריקה הגרועה ביותר...