איזה יום איזה יום של גשם, ברד, רוחות עזות וחבורה של מטורפים עם צלחות.
כן משחקים או לא משחקים זו השאלה???
ארנון וצימט, שהסיר מעליו את תואר הנקניקייה השבועית הגיעו לבחון את מצב הדשא. המוזר היה שבכל נקודה בדשא הייתה רוח אחרת, אז לא הייתה ברירה חוץ מלהוציא את הצלחות ולראות מה יקרה.
מה שהתחיל כסשן משעשע עם רוחות משתנות (אתגר לא קטן) הפך במהרה לסשן "אמאל'ה אני רוצה לחזור הביתה בחיים".
אז כולנו התחלנו במשחק קל, אפילו ללא ציפורנים, ככה בשביל החימום. טיפה זריקות טיפה ספינים עדינים. מידי פעם צימט מצא את הכיוון של הרוח והיה נראה שיהיה אפשר לשחק עד השקיעה. לאחר כמה דקות הצטרף אלינו אורי מהאולטימייט (לא אורי אורז) שחקן אורח שהפגין יכולות פריסטייל מרשימות, אנחנו מקווים שהוא ימשיך לבוא ולהשתפר.
אל הדשא זרמו לאיתם עוד ועוד שחקנים שלא ידעו אם יש משחק או אין, הרוחות באינטרנט הראו 15-20 קשר... לא נעים. השמיים היו אפורים והתחזית ניבאה סערה. אבל כל אלה לא עצרו את חבורת ה- Beach Spinners, שיצאה להלחם בתנאים הקשים ביותר.
אז הנה אני בהעברה נונשלנטית מתחת לרגל - אפילו משקפי השמש עדיין על הראש.
וצימט בתנועה לא פיזיקלית
ולא מצאנו תמונה של ארנון אבל הוא הציל את הסשן של היום (הראש שלו מציץ כאן) - הסיפור מיד
וככה המשכנו לנו לשחק עד שפתאום נטע צלמת העל שלנו ואנוכי ראינו מכת ברק מטורפת שפילחה את השמיים לתוך הים (לא רחוק מאיתנו כל כך). לקח בידיוק 5 דקות עד שהתחילו לעוף עלינו חתיכות ברד אכזריות שניסו לשלוח אותנו הביתה.
גם הרוח נהיתה אכזרית אבל סוף סוף הגיעה מכיוון אחד (אני הייתי מהמר על לפחות 20 קשר). הצלחות עפו לכל עבר כולל על המכוניות שחנו בסביבה (מזל שאנחנו חנינו רחוק.... חוק חדש, ביום עם רוחות וגשם לא לחנות ליד הדשא). אבל אנחנו המשכנו בנחישות למרות הרוח והגשם, כולם התחברו לסשן אחד ויישרו קו. כל נגיעה לא נכונה בצלחת, כל שינוי זוית לא מתאים הפך לטרגידה. האמת שהיה ממש קשה אבל שווה מאוד.
עברו עוד 10 דקות והתחיל לרדת עלינו גשם מטורף, אבל משהו מטורף ברמות, כל טיפה בגודל של אננס עם קוצים. היה יפה לראות את נטע שלא ויתרה וניסתה עדיין לצלם אותנו למרות שהמצלמה שלה הייתה בסכנה (אתם יודעים מה קורה שמצלמה דיגיטלית מקבלת אננס לעדשה??? כנראה שמקבלים מצלמה אננאלית, בלי מחשבות מיותרות על המילה הזו....
)
באותו הרגע הגיעה הצעקה: GITIS WHISTLE, אף אחד לא הולך הבייתה בלי GITIS.
עכשיו רק שתבינו מה היה שם....
בשביל להוציא זריקה נורמלית היינו צריכים לנסות 5 פעמים, כל זריקה שזרקנו אפילו הכי חזק, חזרה אחורה, לא משנה כמה ספין היה ואיזה זוית הייתה לה.
היינו איזה 8 אנשים בשורה והגשם התחזק והתחזק (כן כן כבר עפו עלינו מלונים).
מחשבה מהירה אמרה הראשון שעושה GITIS כולם הולכים.... כן בהחלט משפט טוב יותר.
והדבר הנכון היה לתת את הצלחת ל- MURPH שהצליח לעשות את זה על הפעם הראשונה.
GITIS...........וריצה מטורפת לתיקים שלנו ומיד לתוך הארנה. כולם סחוטים ורטובים אבל שמחים ומחפשים איפה להמשיך לשחק.
אפילו אורי רייס עשה לנו כבוד:
עומר והזרעון לוסטי:
ועד לפעם הבאה:
תמשיכו לשחק חזק ולסובב כל מה שאתם פוגשים בדרך.
תמונת השבוע (בטעות זה אני, אגב הצלחת הפוכה)
וכמובן
נקניקיית השבוע הולכת הפעם למרגלית הידוע בכינויו איתי גל, איש האורוות היציב, תפוח בן מצית שגר בגרזן לעיפרון: