מערכת הפורומים של אתר הפריסבי הישראלי

קצת באיחור אני יודעת אבל ...
אי שם בדרום הרחוק קמה נבחרת (לא קבוצה! במילים אחרות עם גב כלכלי של ביה"ס) פריסבי של בנות. לפחות בהתחלה היו רק בנות עד שהבנו שאם רוצים לשחק נגד קבוצות נוער בארץ צריך להשחיל גם כמה בנים.
הנבחרת הזו התחילה מאהבה רבה לספורט, חובבניות לשמה וחזון אישי שלי. היא התחליה בספטמבר ורצה גם במשך השביתה. הבנות ידעו קצת לזרוק(באק-הנד) ולפעמים הצליחו לתפוס.
כיום הותיקות מאמנות את החדשות. הנבחרת גודלת לאט אבל בהחלט ביסודיות.
הסוד?
התמדה וחשיפה
בהפסקות בין השיעורים אני זורקת עם הבנות. כשצריך אני אצל המנהל עושה לו את המוות עד שאני מקבלת אישור/תקציב להסעות וכו'.
נכון שאני מורה ואולי נראה לכם שבגלל זה יותר קל לי להשיג תמיכה מהמנהל אבל כאן אתם טועים. אני מאמינה גדולה בכוחם של תלמידים. אני חושבת שעם קצת נחישות, מעוף ותוכנית תקציבית שנתית לא יזיק לכם לנסות לקבל גב כלכלי מביה"ס לנבחרת יצוגית. אז גם האימונים וההתמדה יראו אחרת.

נתראה באחד ממשחקי הליגה (כן, יש אישור להסעת הנבחרת למרכז) כנראה בסביבות מרץ.

אביגל

וואו בצפר ליאובק היה בטיול שנתי לדרום...
ובמקרה ישנו בשדה בוקר בדיוק על היום שהקבוצה הזאת מתאמנת...
אז אביגל סידרה כמה עיניים עם המרכזת שכבה שלנו (שמסתבר שאביגל למדה אצלה...)
והופ קיבלנו אישור לעזוב את מתחם האכסנייה (בערך) ולהצטרף לאימון מגניב של קבוצת נוער
(רובן בנות). נכון שהקבוצה דיי מתחילה אבל העתיד עוד רחוק...

נראה לי שאחד הדברים שחסרים זה תמיכה מצד מישהו מבוגר,
בסגנון מורים, אנשי ממסד גבוה, עורכי דין, ראשי ממשלה וכיוצא בזה...
בלי אביגל לא היינו מקבלים לעולם את האישור הזה לצאת ולהצטרף אימון...
נראה לי שצריך להפיץ את הפריזבי על ענפיו כספורט יותר מאשר עוד משחק על חוף הים,
עם אליפויות, תחרויות ומשלחות לחו"ל.
ככל שיותר אנשים יראו בזה דבר רציני- נראה שיותר אנשים יצטרפו.
לדוגמא שמעתי את הראיון שהיה לדורי ברדיו שקר כלשהו... למה רק ברדיו תל אביב (או מה שזה לא יהיה)
למה לא גם בצפון ובדרום?

[אם הצלחתי להאיר עוד נקודת מחשבה אז סבבה ואם סתם חירבשתי לכם בשכל אז תתעלמו ]
יום טוב
גליטני

הייתי ממש בלחץ בעבודה ולא יצא לי להגיב עד עכשיו.

לדעתי מצב הנוער יותר טוב ממה שחלק מהאנשים חושבים.

אם אני משווה בין מבוגרים לנוער, ההבדל העיקרי לדעתי הוא שניים לגבי אולטימייט:

1. הנוער הרבה יותר תחרותיים מטבעם
2. מבחינה גופנית הם בשיא או מתקרבים לזה, בעוד שלמבוגרים הם כבר כל הזמן בדעיכה.

לכן יש לנוער פוטנציאל טבעי למשחק ואני מאמין שיהיה טוב.

כמי שעסק בגיוס ובשמירת שחקנים בשתי קבוצות אולטימייט, אני רוצה להצביע על כמה דברים
1. חשוב לשמור על קשר תדיר עם כל השחקנים, בין אימונים, לפעמים זה מה שמשאיר אותם. רצוי שהקבוצה תקצה לזה אנשים ותקציב (כסף).
2. לא כולם כל כך תחרותיים, לא כל אחד רוצה לתרום ולהתנדב. לכן, צריך לקבל כל אחד כמו שהוא או היא - לטוב ולרע. מצד שני, אפשר לפנות ישירות לאנשים ולקש עזרה ספציפית.
3. הצד החברתי - מאד חשוב! צריך להיפגש לא רק במשחקים אלא גם לעשות מסיבות וכו' כלומר שאנשים יהיו לא רק משחקים יחד אלא גם חברים טובים.
4. מי שמשקיע נכווה - והכוויה כגודל ההשקעה. זה תמיד יהיה ככה. לדעתי כל אחד והסף שלו של כמה הוא רוצה להשקיע וגם כל אחד עם הסף של שבירה. לכן צריך תמיד דם חדש גם בשחקנים חדשים וגם בארגון וניהול - אלה שנכוו צריכים לקחת כמה צעדים אחורה במחשבה להתנתק עד שהם נרגעים ואז לחזור לפעילות...

צבי היקר,

עברנו/תי את כל הסעיפים האלה כבר עשרות פעמים בעבר:
ניסינו לארגן מפגשים חברתיים
אני מקבל את זה שלא כולם רוצים להתנדב, אבל כמה בודדים רציניים, אפשר?
"נכוותי" וחזרתי כבר מספיק פעמים כדי לדשעת שהספיק לי.

צבי - או במשפט המוכר:
"no good deed goes unpunished"...

אני לא רוצה לשקוע לויכוח המאוד עמוק והמאוד פילוסופי אבל צריך למצוא דרכים של "תכלס"..
ולא את כל מה שעוטף זה ..(שזה לא פחות חשוב) .. ז"א ... לא לדבר על זה שצריך לשמור קשר עם שחקנים ..

אבל למצוא פתרונות מעשיים תכלס..

חחח זולי, אומרים "no good deed comes unpunsihed"

..מתערבים?

http://www.google.co.il/search?hl=iw&q= ... d%22&meta=


זה הלינק של חיפוש בגוגל של המשפט ..

להבא
אל תצא להפסקות שירותים ארוכות בשיעורי אנגלית

זולו,
אני חייב להבין מה הם פתרונות הקסם האלה שאתה מדבר עליהם???

אולי תהיו טיפה בהלם אבל אין פתרונות כאלה.
כל הדברים הכי מאורגנים והכי גדולים נבנו מהבסיס הכי פשוט והכי קל.

אם רוצים לשמור על קשר פשוט מרימים טלפון ושומרים על קשר.
או קובעים איזה נוהל שכולם מוכנים לעשות אותו.

אם רוצים מפגשים מעבר למשחק, יכולים להפגש פעם ב- 3 חודשים למשהו חברתי, או אפילו אחרי האימון לאכול במבה.

הכל פשוט, רק צריך להחליט, לבצע, לבדוק האם זה מקדם אתכם למטרה, לעשות שינויים שצריך, והדבר הכי חשוב לשמור ולקיים את ההתחייבויות שהחלטתם לעשות גם אם יש קשיים בדרך.

ד

אני לא הצעתי שום פתרון כסם וגם ממש לא רמזתי על הפסקת פעילות ..

פשוט צימצמתי את מה שעומר כתב למשפט אחד זה הכל.

אז מישהו יעשה משהו או שאתם תמשיכו להכניס מלפפונים למקרר ואז להוציא אותם ואז שוב להחזיר אותם ואז לתהות למה כלום לא זז....

ד

עדיין להרגיל אותם כמה שיותר מהר ולאמן אותם כי הם עדיין במצב כזה שהם יכולים
אצלנו זה willing but not able
כאשר אצלם זה able but not always willing

שלום לכולם.
מצער שלמרות שדורי ועוד כמה אנשים עשו ועושים מאמצים כבירים עם כל השכל הלב והנשמה האולטימייט בארץ מדשדש במקום[במקרה הטוב] . באליפות הארץ השנה יהיו 6-8 קבוצות שזה לא משהו.חסרים מגרשים, חסרים מאמנים וכמובן חסר כסף.
אין לי פתרון [למרות גילי ונסיוני].
אצלנו, מכיוון שאני המורה לספורט, שבצד ענפי ספורט אחרים אוהב גם פריסבי ,תלמידים משחקים הרבה אולטימייט או סתם זורקים להנאתם. השנה אנו משקיעים יותר בבנות[אכן, חזון של אביגל].
בענפי הפריסבי האחרים נראה לי שכן יש התקדמות בארץ והרבה בזכות חזונו ומרצו של איש אחד שאני, לו יכולתי, הייתי נותן לו את פרס ישראל.
עד כאן להפעם.