עתיד האולטימייט נוער בישראל ועוד

[omer.gazit]

אני חושב שהמסקנה היחידה שהגענו אליה, וזאת מסקנה שדורי ואסף ושאר הבחורים הגיעו אליה כבר לפני המון זמן.
פשוט מאוד, הספורט הזה לא יתרומם יותר מדי בלי כסף, ובלי ספונסרים, ובלי גופים חזקים שעומדים מאחוריו.
אפילו אם זה מתחיל בקטן כמו הליגת בייסבול שפתחו בארץ, שיש לה קהל של 20 איש בערך, ויש איזה 8 קבוצות, עם מאמנים ובלאגן, והשחקנים מקבלים שכר, גם אם זה שכר סמלי, זה מצב טוב.
אותי מעניין למשל לחשוב איך אנחנו מגיעים למצב כזה..... אפילו אם אנחנו מדברים על ליגה קטנה של 4 קבוצות, כל קבוצה 10 שחקנים, זה לא דורש איזה תקציב ענק, ואפשר לרוץ עם זה יפה.
אבל עדיין, צריך כסף, צריך ספונסרים רציניים, וכל מי שהתעסק עם זה אי פעם יודע שזה מאוד מאוד לא קל להשיג ספונסר גדול ורציני שיתמוך בספורט בצורה שוטפת.

[bankirer]

לא יכול להיות שכולם מגיבים ואני לא

אנחנו ספורט של אנשים, ספורט קטן עדיין, לטובה או לרעה. ספונסרים זה משהו שאפשר לקוות, אבל הוא לא כ"כ אפשרי לדעתי כרגע. מי שיפתח את הספורט הוא האנשים, כל אחד מאיתנו.

אני חושב שכל אחד צריך למצוא את האיזון שלו בין לתת ולקבל. בין להגיע לאימון שלו ולהתאמן (בגולף פריסטייל אולטימייט או כל דבר אחר), לבין המקום שבו הוא נותן ותורם. הספורט הזה יתרומם אך ורק מתוך התרומות של האנשים, ולכל אחד יש את המקום שלו ואת הדרך שלו לתרום.

בן אדם שיתרום בלי לקבל ישרף, יתעצבן, ובאופן כללי לא יהנה. בנוסף, כל פעם שאתם תורמים זה טוב שאתם מצפים לקבל משהו בתמורה, אבל תנסו להבין שזה צריך להיות משהו ראלי. לצורך העיניין לדרוש מאנשים להתנהג בצורה מסויימת זה לא תמיד ראלי. כולל להתחייב להגיע להאט, כולל להצליח להגיע מרעננה עם קבוצה שלמה.

מה כן אפשר לקבל מכל מיני נתינות כאלה? למשל להסתכל ביום שבת בבוקר על הספורטק מרחוק ולראות מלא ילדים משחקים עם צלחת. למשל להבין שהצלחת להרים טורניר או ליגה. להתעצבן על הדברים שלא מצליחים לא מקדם שום דבר, ללמוד מהם זה הדבר החשוב.

מהבחינה האישית שלי, הרבה יותר קל לקבל מאשר לתת, אבל הרבה יותר מספק לראות את ההשפעה של הנתינה. לראות ילד שעד לפני שנה וחצי לא ידע לקרוא דיסק תופס עליך כל פעם, או לשים לב שמישהו שלימדת אותו פעם משהו מסביר את זה עכשיו לקבוצה של זאטוטים בכיתה א. תמיד יותר קל לוותר, להגיד שההוא ההוא וההיא לא בסדר (במקום לחשוב שאולי אצלי משהו לא בסדר). אבל לטווח הארוך הרבה יותר מספק ובונה ללכת בדרך הקשה יותר ולראות את ההשפעה של העשייה.

[omer.gazit]

חן אני מסכים איתך בגדול..... והיינו בשיחה הזאת אם אתה זוכר (לילה חשוך איפשהו בראשון באוטו שלך)...

כרגע אני "נותן" את הליגה לשחקנים ו"מקבל" את הליגה עצמה, וזה בסדר מבחינתי...

[גל.ל]

טוב (גם לי יש כמה דברים להגיב אליהם.. בבקשה)

מיסקין... אני מקנא בך שזה כל ה-"לחץ" שיש לך עכשיו כי אני לפני 3 דקות חזרתי הביתה... (ועוד הייתי אמור ללכת לקרטה היום וויתרתי כי אני מת)
הילה... אני דווקא אהבתי יותר את הליגה שנה שעברה... שהיו מלאן קבוצות והיו משחקים ויום שלם של פעיליות והתרגשות

אני בטוח שאנשים משחקים פריזבי (במקרה שלי אולטימייט) כי קודם כל הם אוהבים את זה (ואני אישית לא יכול בלי זה)
אחר כך כמובן מגיעים גם ההרמה של הענף ,התפתחות הספורט והפצתו בקרב שאר ישראל...
אני מוכן לתרום מלא לספורט (מעל ומעבר), למרות שעוד לא יצא לי להשתתף ממש בהקמת
אירוע רציני עד עכשיו (חוצמהליגה אבל זה גם כן לדבר עם כמה אנשים וזהו) אני מוכן ומזומן
לעשות הכל כי אני באמת רוצה שהספורט יצליח.
אני חושב שזאת צריכה להיות הגישה של כולם... מה יכול לשמח יותר מלראות את אהבת חייך
(כרגע זה פריזבי ... או ספורט חייך איך שתקראו לזה) קורה עור וגידים והופך למשו רציני הרבה יותר ממה שהוא היום כרגע בארץ...
קחו לדוגמא את אליפות הפריסטייל... מלא אני אנשים שבכלל לא קשורים לפריסטייל (דוגמא- אני) הגיעו לשם ולמה?
כי זה היה כייף לראות פריזבים באוויר... אווירה של משחק בכל מקום... מעגלי אנשים מקפיצים מאחד לשני...

ולסיכום (אחריי חפירה ארוכה)
מי שאוהב את הענף לפי דעתי צריך להשקיע, גם אם הוא לא נחשב כמארגן ראשי אפילו אם זה בקטנה...
אחריי הכל אם אנחנו לא ניקח את הפריזבי לשלב הבא אז מי כן יעשה זאת בשבילנו?

חומר למחשבה (ואל תשכחו שלפעמים 75% ממה שאני אומר זה שטויות אבל...)
בכל מקרה יום טוב!
גל

[omer.gazit]

טוב כנראה שאתם משפיעים עליי, גם אם קצת....
כי היום יצאתי מהספרייה ב3 שעות חלון שהיו לי, וראיתי מלא בנות משחקות פריסבי בשיעור ספורט עם צלחות טובות וזה, והמורה שלהן זוכרת אותי כי הדרכתי איתה שנה שעברה.... וישר היא ביקשה שנחזור להדריך גם השנה, אז משבוע הבא 2 כיתות כל יום שישי להדריך... אולי יצא מזה משהו, נראה.

ומעבר לזה, אני חושב שבלי לנסות לפחות להתמקצע בעניין הליגה, לא נזוז לשום מקום....

וליטני, עומרים "קורם עור וגידים" ולא "קורה"

[גל.ל]

חחח
טוב יש לי פתור משגיעות קטיב

אממ ובקשר למה שאמרת...
זה לא יהיה מגניב אם תהיה עוד קבוצת בנות?
(למרות שהקוביות הן כבר לא רק בנות )
נתראה על המגרש
גליטני

[Dori]

חברים אני חושב שהגיע הזמן שנעשה פגישה פנים אל פנים
כל מי שרוצה לתרום לספורט מוזמן.

לדעתי אפשר להתחיל עם הנוער של האולטימייט.
אני אשמח להפגש באחת השבתות ולראות שם לפחות 10 אנשים שרוצים לתרום לספורט.
אני נותן כמה אופציות שאני יכול:
19/01
26/01
02/02

אם אתם רוצים ביום אחר ושעות אחרות גם אפשר.
אבל בואו נקבע תאריך ומקום תיק תק ולא נבזבז עוד ימים וטקסט מיותר על זה.

אני ממליץ לכל מי שכאן לעשות שיחה קצרה במפגש הליגה הבא ולקבל החלטה מתי עושים את הפגישה הזו.

ד

[yuval]

את תגובתי בנושא אני מעדיף עדין לא לכתוב, בעיקר מכיוון שעוד לא גיבשתי אחת מוצקה שאני יכול לעמוד מאחוריה.
באופן כללי אני חושב שכל מה שנכתב ב3-4 עמודים האחרונים הוא זיון שכל אחד גדול ואני בספק שיצא מזה משהו, אבל אני אשמח להתבדות...

לגבי פגישה אני אשמח להיות נוכח באחת כזאת (אם אני מוזמן כמובן, אני אבין אם לא כי בדוגרי אני בקושי מעורב באולטימט נוער)
אחת השבתות נראה לי רעיון טוב, במיוחד אם זה יקרה בבוקר/צהריים באזור הספורטק ואז נוכל ללכת לפיק אפ, לחסוך נסיעה לת"א לרעננים ולחפאים (מכיוון שהיא כנראה תיהיה בת"א בכל מקרה)

בעקרון השבת של 26 פחות נוחה לי אבל מי אני שיחליט?

[Dori]

טיפה תיאום ציפיות,
אני מקווה שכולם מבינים שהפגישה הזו טיפה יותר חשובה מעוד משחק או זריקת צלחת.
זו פגישה שצריכה להיות רק פגישה בלי לחצים לפני או אחרי. זה לא יכול להיות אחרי משחק כי כולם עייפים או מזיעים ולא נעים לשבת... וכדאי שזה לא יהיה מוגבל באיזה אירוע אחרי כדי שלא נלחץ.

לפי מה שאני מכיר הייתי ממליץ לתת לזה 2-3 שעות, כיבוד ובחירת מקום שנח לשבת ולדבר בו.

בנוסף, הפגישה הראשונה היא בדרך כלל פגישת סיעור מוחות ולא בטוח שיצאו ממנה דברים קונקרטיים.

לי יש כמה רעיונות וכמה מחשבות שהייתי שמח לחלוק עם כולם.
אם כל אחד יבוא עם רעיונות ועם החלטה מה הוא יכול ורוצה לתרום נוכל לצאת עם רשימת הפעולות הראשונות.

ד

[m-o]

אני איתך דורי וכרגיל יש מצב שאוכל לתרום את ביתי החמים ונעים למשימה.
לפי דעתי חבל לתת לדברים שנרשמו פה סתם להפוך להיסטוריה ולהפיק מסקנות גם מדברים שאנשים רשמו כאן כי כמה שיותר דעות יש יותר רעיונות אבל בכל זאת אי אפשר להפגש 40 איש.
כל עוד נעשה דברים אני בטוח שיהיה טוב!

[omer.gazit]

אני בטוח לא אוכל ב19
כל השאר בסדר מבחינתי... תכננו ליגה ב-26, אפשר להזיז, למרות שעדיף שלא..... או שלמשל נאחר את הליגה לצהים ונפגש בבוקר....

[Dori]

שמעו חבר'ה
כדי שמה שאנחנו רוצים יעבוד צריך שני דברים:
1. תכנית טובה
2. הרתמות של אנשים למטרה

גם אם תהיה לנו תכנית טובה ולא כולם ידעו עליה/יהיו מוכנים לתמוך בה, אז יש הרבה פחות סיכוי שנצליח.

בשביל להשיג את סעיף 2 - צריכים שיהיה צוות שמקושר לכמה שיותר שחקנים צעירים וגם בעל מעמד קביל בתור מוביל (כלומר אנשים שהקהילה סומכת עליהם ותלך אחריהם).

אני מסכים שאי אפשר לעשות פגישה של 50 איש וגם להשיג תוצאות אפקטיביות.
אבל אפשר לעשות פגישה של 5-8 איש מובילים והם ישדרו את התכנית לכל השאר.

ד

[hila@]

אני בפנים..

לא כ"כ משנה לי התאריך..

[bar]

אם זה בסדר אני מאוד אשמח לבוא לפגישה הזו =] (כל עוד זה לא יהיה ב-19....)

[David Barkan]

<div dir=ltr>
Hey Hey, my Israeli flying disc friends!! I heard about this discussion from Dori and had to tune in. It seems like a new day in Israeli Ultimate is coming. Change is good but it always hurts. You are all going to benefit SOOO MUCH from what you are trying to build if you can hang in there. Because building a framework and developing this sport where you live will be painful, annoying, frustrating, and in general, often very Yichsa. But it will also probably be something that you will all see one day as one of the greatest things you did as a teen. Maybe even as a person.

FYI, in Pittsburgh Pennsylvania, there are 17 high school teams. Each team is run by students. The league they play in is run and organized by students. They built this thing because they wanted something of their own. They were tired of asshole soccer coaches and controlling parents who told them how to do everything. So they figured out what they wanted and created their own scene. If they want an adult coach, they find one. If not, they do it themselves. They don't have enough players, they steal from the basketball and soccer teams. That way, they own it themselves. Hard work, yes. Worth it? They say it is.

The conversation I see you having is awesome. Don't give up when you get mad or want to kill your friend. Work through this stuff and make something amazing. Hell, you already have. Now it's on to the next stage. And that is whatever you want it to be. Chen is so right, the more you give, the better life is. It always works that way. Trust the old guys on this one.


One final note - I don't know if Vancouver is a reality for you, but if it is, i will make it my business to run a training camp beforehand in Oregon and be there to help on the fields when you kick some serious ass.

Best of luck

dbarkan
</div>