לדעתי שחקני פריסבי, ללא הבדל דת, גזע ומין, הם אנשים מיוחדים. כי רסמי, זה ספורט שיש בו איזשהו פן שאין בתחומים אחרים.
מיוחד = לצאת מהקופסא.
לצאת מהקופסא = לשכוח סטריאוטיפים.
לשכוח סטריאוטיפים = בנות יכולות לשחק פריסבי לא פחות טוב מבנים.
כלל המעבר - לשחק פריסבי = לשכוח מסטריאוטיפים (בטח ארנון גאה בי עכשיו...)
לדעתי הבנים
וגם הבנות צריכים לצאת מהבועה שלהם ולהבין את הקונספט מאחורי פריסבי. ואני חושב שדיברים על הים על "דרך הפריסבי" (וכולנו עשינו את הנאום הזה) לא יעזור. מראה עיניים טוב ממשמע אוזניים. לכן, צריך להביא את הפריסבי לפלח רחב יותר של האוכלוסיה.
לדעתי כל מיני טורנירים ותחרויות קטנות באיזורים עמוסים באנשים (חוף הים, רחבת קניון, באיזור הפנינג, וואטאבר) יקדמו את הספורט מעבר למה שאנחנו יכולים לדמיין. כי אתה יכול להגיד לבנאדם (אישה או גבר, לא משנה) - אפשר לעשות עם פריסבי יותר מלזרוק. או שאתה יכול להביא לו איזה דאבל, להפוך את הצלחת ולדפוק לו סקרקרו בפנים. וגם תרגילים צנועים יותר יספיקו. אם אני משחק בבי"ס ועושה איזה UTL אחד כל החצר בשוק. אנשים נגנבים מזה.
לסיכום -
בעיית השתתפות הנשים בתחום (ולדעתי יש בעיה, all חרמנות aside) היא בעיית השתתפות אנשים
בכלל בתחום. ככל שנביא את הפריסבי לפנים של כל אחד ואחת, ככה הקהילה תגדל והספורט יתפתח, וזה הרי מה שאנחנו רוצים.
לילה טוב לכולם
עוזז החסה
: "זה לא המהלך הנכון להתחיל איתו!". אני יודע). הקטע הוא שזה מעניין אותה.