שלום,
ובכן, יום שלישי שעבר לא היה אימון בשל השבוע הירוק אצלנו. כן, כן, תיכון לחינוך סביבתי - אצלנו לא רק מדברים אבל גם עושים בשביל הסביבה.
יום חמישי - אני לא יודעת מה איתכם אבל לי הייתה בגרות באנגלית. אני גאה לספר כי הפריסבי נכנס גם לבגרות, התלמידים היו צריכים לכתוב חיבורים על חפץ או פעילות חשובה להם בחיים. אם הם לא יתנו את מלוא הנקודות לנבו על חיבור שהוא כתב על אולטימייט נתבע את משרד החינוך!!!
מה שכן, לפחות הבגרות לקחה אותנו בחשבון והסתיימה עד תחילת האימון.
כשסיימתי לבחון קפצתי לפארק לראות מה קורה. רפי הסתובב קצת בצורה מיסתורית עם מטר גדול ביד, נעלם להביא ציוד ולאף אחד מאיתנו לא היה מושג מה הוא זומם. כשהוא חזר והחל לסמן מגרשים הבנו שזה די די סי. ואז אני הלכתי הבייתה - הבטן הכריעה, מ 8 בבוקר לא אכלתי ורק התעסקתי עם תלמידים לחוצים (בגרות, אתם יודעים). אחרי כחצי שעה רפי התקשר להגיד שהעיפו אותם מהמגרש. כולנו מכירים את הפקח האיימתני. מה שכן, צפורים קטנים לחשו לי באוזן שאחרי שהפקח ורפי נעלמו מהשטח היה משחק חבל על הזמן בפארק
יום שבת - חן הגיע למגרש הלס שלנו בשדהבו.
בהתחשב שעכשיו התלמידים נכנסו להילוך גבוה לקראת העדלאידע (בפורים יש את התהלוכה המרהיבה המסורתית כאן, כל שיכבה בוחרת נושא ובונה מבנים, הצגות וריקודים בהתאם, מה שלוקח להם את כל הזמן החופשי מלפני שבוע ועד פורים), אני חושבת ש 17 שחקנים שהגיעו זה מספר סביר. תמיר לור, מי שבילה את הסופ"ש פה ושהיה אמור להיות אורח הכבוד בסדנה לא הגיע מחמת - hangover!!!
לפחות את ניב הצלחנו לנער מהמיטה (זה היה 2 בצהריים).
בלי כל הקדמות ובעזרת הלוח המחיק, חן תיקתק הסברים על וורטיקאל סטאק, דרילים, משחק קצר, הוריזונטל סטאק, דרילים משחק קצר, וספליט סטאק, דרילים ומשחקון. כל זה בפחות משעתיים (הם היו צריכים לחזור לעבוד על העדלאידע).
חן סבל, למרות שלא עד כדי כך - תודה! - ממגרש הלס שלנו בו צריך מיומנות שדה בוקרית על מנת לעשות קאטים. והוא אפילו הצליח לזכור כמה שמות.
החברה שלנו את הסאטק הורטיקאלי לא ממש אהבו, להוריזנטאלי יותר התחברו, בעיקר רפי ואני, ומהספליט סטאק הם התלהבו.
כ"מאמנת" של הקבוצה, או אולי זה מהצד המורתי שבי, מה שלי היה יפה לראות זה איך אחרי לימוד של כל טקטיקה, כשהם התחלקו לקבוצות וחן רפי ואני עמדנו בצד כמו שני (שלושת) הזקנים מהחבובות וריכלנו עליהם, היה אפשר לראות הפעלת שכל, תיכנון, עבודה קבוצתית וניסון כנה ליישם את מה שנלמד. הסיבה שאני מעלה את זה היא שבשנים עברו, ובעיקר עם החברה היותר משופשפים, תמיד הייתה רתיעה, אנטי וחוסר מוטיבציה ללמוד שיטות ובעיקר להשתמש בשכל.
מה שהיה קצת חבל זה הזמן שהיה כל כך קצר.
רפי ואני אמרנו שאולי עד לפורים לא יהיו יותר אימונים. אהבתי את ההתרסות וה - מה פתאם! ו - נפנה את הזמן.
מקווה לעדכן שוב ביום שלישי,
אביגל